מוני מרדכי תקשורת שיווקית, הוא משרד לייעוץ אסטרטגי המתמחה בייעוץ אסטרטגי ובביצוע פעילות יחסי ציבור ודוברות. 

ניסיון אסטרטגי ותקשורתי רב, במגוון תחומים, מאפשר לנו להעניק פתרונות שלמים הכוללים:, ניהול קמפיינים, בניית אסטרטגית מיתוג וחדירה, יחסי ציבור, יעוץ תקשורת, פרסום ושיווק, קשרי עיתונות, לובי, ארגון והפקה. 

מוני מרדכי- יועץ תקשורת (.M.A בתקשורת פוליטית, אונ' ת"א). בעל ניסיון ארגוני ותקשורתי רב בתחום הציבורי והפוליטי. שימש דובר, יועץ תקשורת לשורה של גורמים פוליטיים וציבוריים. 
משרד יחסי הציבור הוקם בשנת 2003 ומייעץ לגופים בשוק הפרטי ובמגזר השלישי בתחום התקשורת השיווקית. 

בין התפקידים שמילא מוני מרדכי בעבר: 
מזכ"ל שלום עכשיו
יועץ תקשורת לח"כ מלכיאור בתפקידיו כשר לענייני חברה ותפוצות וכסגן שר החוץ.
מנהל הסברה ואסטרטגיה, יועץ תקשורת ומנהל הדוברות של מפלגת מימד וגופים ציבוריים אחרים
בשנות התשעים שימש חבר מערכת בתכניות האקטאליה המובילות בערוץ הראשון ובערוץ השני. 
במהלך השנים פעל להשפיע על סדר היום הציבורי ולשינוי חברתי באמצעות עשיה ציבורית, בתחילה כעיתונאי בתקשורת האלקטרונית והכתובה ולאחר כמה שנים כאיש ארגון וכיועץ תקשורת במערכת הציבורית והפרטית.
בשנות עבודתו במסגרת הפוליטית והציבורית, צברתי קשרים רבים עם מגוון של אנשים וגורמים בארץ ובחו"ל, מתחומים רבים ושונים. תחומי העיסוק הרבים להם נחשף איפשרו לו להתפתח ולפתח כישורים מקצועיים וארגוניים, המשמשים ללקוחותיו תועלת רבה.
כיום משמש יועץ תקשורת- איש יחסי ציבור לארגונים מגוונים.

                                                                      לקבלת יעוץ ראשוני ללא התחייבות, התקשר/י

התיזה לקבלת תואר מוסמךי 

הערך המוסף של משרד יחסי הציבור שלנו

מבחן התוצאה- זה אמנם פופולרי לעבוד עם הגדולים. אך יותר משתלם לעבוד עם משרד יחסי ציבור
                        שיתן מקסימום תפוקה להשגת תוצאה מיטבית, דבר  שמשרד גדול לא מסוגל לתת.
שילוב מנצח-    לא די בעיתונאי לשעבר, לשמש יועץ תקשורת. רק מי שמגיע מתחום העשיה יוכל 
                        לחיות את הארגון, להבין את שפתו ולבטא את מהותו כדי לייצגו נאמנה.
הכשרון-            דובר טוב אולי יודע למי לשלוח הודעות. יועץ תקשורת מדופלם יטמיע חשיבה 
                         תקשורתית בארגון וימנף את השימוש בתקשורת לתועלת הארגון.
הקשרים-          למעלה מעשר שנות פעילות משני עברי המתרס איפשרו למוני לקיים קשת ענפה 
                        של קשרים עם עשרות עיתונאים מכל המדיות ובתחומים רבים ומגוונים. 
                        בזכות פעילותו הציבורית צבר מוני קשרים עם אנשים רבים בתחומים מגוונים 
                        במערכות הציבוריות. 
הניסיון-             למעלה מעשר שנים של פעילות במרחב רב מימדים בסיטואציות שדורשות 
                        חדשנות ויצרתיות. 
היחס האישי-    לזה כידוע, אין תחליף. להתקשר עימנו, משמע לעבוד מול מוני מרדכי ואיתו! 
                        אנחנו מחויב להצלחתך ומתחייבים להשיג את שביעות רצונך.
מקצועיות-        עיניים ואזניים לעקוב אחרי מידע רלוונטי מבפנים ומבחוץ, ראש לעבד אותו 
                        ופה להשתמש במידע כדי להביא למקסימום תועלת.
אמינות-           האמינות שלנו בקרב כלי התקשורת תסייע לך לבנות את האמינות שלך ולהביא 
                        להיפוך היוצרות: 
                        ברגע שהעיתונאי מחפש לשמוע מה בפיך, הרי שעלית על דרך המלך!
חריצות, נחישות, מהירות תגובה, יוזמה- תמיד משתלמים! 

ואם בניסיון המקצועי של מוני מרדכי כיועץ תקשורת ואיש יחסי ציבור אין די, אז יש גם רקע אקדמי:
תפקודה של התקשורת בסביבה רב- תרבותית: בחינת התמורות במפת השידור בישראל- אבחון וניתוח 

עבודת תיזה שהוגשה במסגרת קבלת תואר מוסמך באוניברסיטת ת-א, ספטמבר 1999
לקבלת העבודה במלואה, ראו  הרצ"ב

תקציר-   תמורות במפת השידור בישראל- אבחון וניתוח

האם התקשורת בישראל ומיפויה תואמים ומתאימים לערכים המרכזיים של החברה? 
האם הועדות אשר מונו על ידי ממשלות ישראל, בעשור האחרון, עסקו בתמורות במפת התקשורת בארץ ובעולם ובתפקוד התקשורת לאור השינויים החברתיים והפוליטיים בישראל?  

בעבודה זו אבדוק המלצות ותפיסות שונות לגבי תפקוד התקשורת והתמודדותה עם תפיסות רב- תרבותיות. עבודה זו תתייחס בעיקר לשידור הציבורי והמסחרי האלקטרוניים.  

לעיתים נדמה כי גם לאחר 50 שנות קיום החברה הישראלית, תהליך בינוי האומה טרם נסתיים. ישראל נעה בין השאיפה להתקיים כמדינת לאום, הומוגנית ובין הצורך במתן ביטוי ושוויון לקבוצות השונות המרכיבות אותה.
המצב הוא של ריבוי תת- תרבויות במדינה יהודית, קולטת עליה והנתונה עדיין תחת איום בטחוני, ומתמודדת עם מיעוטים אתניים ושסעים חברתיים ותרבותיים עמוקים. 

לכאורה, האילוצים הדמוגרפיים (מיעוט יהודי בסביבה ערבית), ההיסטוריים (תקומת ישראל) והביטחוניים (האיום מבחוץ), אמורים לעמוד כנגד מגמות של פלורליזם רב- תרבותי. אולם המציאות מורכבת יותר: 

המדינה והחברה המודרניים מאופיינים במערכת חברתית אינטגרטיבית, המורכבת מתשבץ של השתייכויות קבוצתיות וארגוניות שונות וצולבות. האזרח הישראלי, בדומה לעמיתו בעולם, חש זהות והזדהות עם מגוון של קבוצות התייחסות- בהיבט האתני, העדתי, הדתי, המעמדי והמקצועי. רוב פעילותו היום יומית נעה סביב מעגלי הזדהות אלה. עם זאת, זהות לאומית ברורה וחדה ותחושת השתייכות כלל חברתית חזקה, הן תנאי בל יעבור ללכידות חברתית, אשר בלעדיה תתקשה מדינה להתקיים.  בכל מדינה וחברה קיים מתח מתמיד בין ההשתייכות הקבוצתית, השבטית והסקטוריאלית לבין הזהות הלאומית וההזדהות עם המדינה. אולם, סוד קיומה של המדינה המודרנית טמון, בין השאר, בניצחונו של הרגש הלאומי על הרגש השבטי ובהכרתו העמוקה של האזרח כי נאמנותו למדינה קודמת לכל נאמנות אחרת. במקרה החמור ביותר, התגברות השבטיות יכולה להביא לפירוקה של המדינה ואילו במקרה הקל היא פוגעת בלכידות החברתית, מערערת את יציבות השלטון ומכבידה מאד על יכולת המדינה לאזן בין האינטרסים השונים של אזרחיה. 

בישראל, לכל הקבוצות באוכלוסיה מכנה משותף אחד- הרצון להיות חלק אינטגרלי במדינה היהודית ותחת ריבונותה, וקבלת כללי המשחק הדמוקרטיים של מדינת ישראל. אולם לכל אחת מהן גם דרישה אחרת הנוגעת לייצוג תרבותן ולאופיה של החברה האזרחית. 

תחילת הפעלת שידורי הערוץ השני והטלויזיה בכבלים, בתחילת שנות התשעים, שבאו כתוצאה מלחץ מלמטה, בישרו גם על התבגרותה של החברה הישראלית. החברה הישראלית הפכה אינדיבידואלית יותר, מגובשת פחות, האזרח הישראלי התחיל להביט לעצמו פנימה ופחות על הכלל. עובדה זו משתקפת בהחלשות ההסתדרות, במשבר הקיבוצים, משברי מוטיבציה בקרב הנוער, בהחלשות המפלגות הגדולות ובצמיחתן של מפלגות סקטוריאליות. כל מה ששיקף את הזהות הקולקטיבית- המכשירים ששימשו לבניית האומה, נחלשו במידה ניכרת.
תהליכי גלובליזציה והנגישות למידע, חיזקו אלמנטים של תחרותיות על פני וולונטריזם. 

במשך הזמן, הויכוח בין ימין ושמאל ובין דתיים לחילוניים התחדד עד כדי ניכור עמוק ובניית מערכות חיים נפרדות, בצורה בולטת הרבה יותר מבעבר. סיבות אלה ואחרות הובילו את הברה בישראל למצב הנע בין שני כוחות מנוגדים- מחד, הנטייה להימנות על הכלכלות המוצקות בעולם (כשותפה בשוק האירופאי המשותף) ומאידך, קיום לאומי תחת איום צבאי ודמוגרפי, מצב הגורם לשיקולים פוליטיים המנוגדים לעיתים לשיקולים סוציו- אקונומיים. 

בה בעת, יש לזכור כי עידן הגלובליזציה לא מחק זהויות אתניות ומקומיות. להיפך, נפילת החומות בברה"מ והתפוצצות המידע, אמנם קירבו אנשים לעולמות רחוקים, אולם הקירוב המחיש את השונות ואת הרצון להתבדל. החשש מפני אובדן הזהות הקהילתית הביאה עמים דווקא לחזור לשורשים ההיסטורים. הנטיה לשבטיות גוברת כאשר מתחזקת בציבור הומוגני מסוים תחושת מצור- פיזית או ערכית. היום כשה אזרח פחות תלוי במערכת הפוליטית לקבלת מידע  והמפלגות איבדו את תפקידי התיווך שנודעו להן בעבר, השתנה מאד השיח הדמוקרטי שהתקיים בעבר. 

הבחירות לכנסת ב- 1996, בהן נבחר לראשונה ראש ממשלה בבחירה ישירה, שיקפו את שבירותה של החברה הישראלית. שתי המפלגות הגדולות נחלשו והיוו יחד רק 56 מנדטים ובבחירות 99' אף הגיעו ל- 45 בלבד. לעומתן התחזקו מפלגות סקטוריאליות כמו ישראל בעליה, ש"ס והחרדים. הבחירות המוניציפליות אף הקצינו את ההעדפה הסקטוריאלית ובבחירות לכנסת ה- 15 החלוקה ברורה אף יותר: כיום מתנהלת המדינה יותר על פי אינטרסים של קבוצות ופחות על פי צרכים לאומיים. 

המשך מגמה זו מבחינה פוליטית, חברתית ותרבותית, עלול לפגוע קשות בריקמה החברתית העדינה של ישראל ובאמון הציבור בשלטון ובהליך הדמוקרטי. בבואי לבחון את השינויים הצפויים במפת התקשורת בישראל, עולות שאלות רבות לגבי תפקידה של התקשורת בשיקוף ובעיצוב תהליכים חברתיים אלה. 

האם תפקיד התקשורת לעודד תהליכים אלה שתוארו לעיל, ובאיזו מידה יש לפוליטיקה תפקיד בעיצובה של התקשורת? באיזו מידה משפיעים שינויים פוליטיים על מפת השידור בישראל? האם מדיניות "השמיים הפתוחים" עלולה להוביל לאטומיזציה נוספת של החברה? 
האם יכולים היסודות האזרחיים בחברה למתן את התפרקותה והאם נודעת לתקשורת חלק בתפקיד זה?

בעבודה זו ביקשתי לבדוק כיצד מנסה הממסד הפוליטי, באמצעות ועדות שונות שמינה, להתמודד עם התמורות שחלו במפת השידור בישראל ועם המגמות הרב-תרבותיות בה. לאורכה של העבודה שזרתי את היסודות הנחוצים לביסוסה של חברה אזרחית פלורליסטית שצריכה להתמודד עם שינויים טכנולוגיים אדירים וגלובליזציה מהירה המשתלטת על תחומי חיים רבים, כל זאת מול הגירה גדולה, דיפרנסציה וחיפוש אחר הזהות החברתית והתרבותית בקרב מדינות העולם המערבי. 

מדיניות הפרטת התקשורת, בשם הפלורליזם, עלולה לתרום להעמקת הפער בין מרכיבי החברה ולגיטואיזציה של חלקים בחברה שממילא מצויים בסכסוך עם הזרם המרכזי שבה. החלטת הממשלה (בעקבות המלצת ועדת פלד) להקים ערוץ מסחרי נוסף ולהקצות חמישה ערוצים יעודיים בכבלים: ערוץ מוסיקה ים תיכונית, דת ומסורת, ערבית ורוסית וכן ערוץ חדשות, מנוגדת להגיון הפלורליזם שכן, לפי שיטתה יש לאפשר לכוחות השוק לקבוע אילו ערוצים יוקמו. יתרה מכך, הערוצים הללו רק יגבירו את מגמות ההסתגרות והניכור. פלורליזם משמע קיומו של דיאלוג בין הקבוצות השונות בחברה ולא מערכות שיח נפרדות. פלורליזם אמיתי לא יתקיים במקום בו אין דיאלוג אמיתי בין הקבוצות השונות בחברה. ההשלמה עם הפרגמנטציה בחברה וההכנעה כלפי הנטיה הפשטנית לפשטות המסר ולסימום צרכני התקשורת. 

השידור הציבורי, מעבר למבנים החוקיים, המשפטיים והחברתיים, צריך שיתמוך בעיצוב זכויות האזרח, התרבות ופלורליזם פוליטי שכן, ללא שני אלה מתעוררת השאלה בדבר קיומה של הדמוקרטיה. ואולם, אין להטיל על השידור הציבורי את מלוא האחריות הכבדה. גם לשידור המסחרי צריך שתהא אחריות בתכני השידור. אמנם, אין אפשרות לפקח על הערוצים הזרים, אולם עדיין מרבית הציבור יצפה בתכניות דוברות העברית. הפיקוח צריך לבוא לידי ביטוי, לא רק בפיקוח רגולטורי, אלא גם במובנים של תכנים ושל נגישות. 

האם בכך פתרנו את סוגיית הרב תרבותיות והתמודדנו עם הציבורים השונים שאינם צורכים את התרבות הכללית בישראל? לא. כמובן שהבעיה עמוקה יותר וחורגת מתחום התקשורת.למצער, הדו"חות לא התייחסו במישרין לפרגמנטציה הגוברת בחברה הישראלית ובדרכים להתמודדות עם הניכור שמגלה הציבור המזרחי המסורתי, האדישות שמגלה הציבור הערבי וההתעלמות שמגלים עולי מדינות חבר העמים. חוסר ההתייחסות והשיתוק שאוחז את האליטות התרבותיות והפוליטית, גורם להאצת המגמות הרואות את צרכן התקשורת אינדיבידואל ולא חבר בציבור או קבוצה.
כמובן שאין להטיל את מלוא האחריות על כלי התקשורת וללא התייחסות מתאימה מצד המערכת הפוליטית, סביר כי ישראל תמשיך לרדוף אחרי האירועים במקום לכוון אותם בדרך שיתאמו את התפתחותה החברתית. במהלך העבודה תיארתי את מצבה החברתי של ישראל ואת שבירות היחסים בין הקבוצות השונות המרכיבות אותה. יתכן כי חלקים רחבים בציבור ובקרב קברניטי התקשורת, אינן רואים בכך בעיה וסומכים על הכלכלה שתעשה את העבודה, אולם כל עוד מסגרת המדינה היא המסדירה את היחסים בין הפרט לחברו ומספקת לו הגנה ומקור הזדהות, צריכה גם החברה האזרחית להתקיים במובן של חיזוק הבסיס המשותף. במדינת ישראל, היהדות, הדמוקרטיה וערך האדם הם הערכים החשובים ביותר, לזהותה ולקיומה של המדינה. 

ערכים אלה, על מובניהם השונים, צריכים לעמוד לנגד עיניו של כל אמצעי תקשורת, ציבורי או פרטי. עידוד היצירה הישראלית המקורית, פתיחת השורות בפני חברי הקבוצות הפחות דומיננטיות וקביעת קריטריונים שיונקים מן הזהות המשותפת- הישראלית יהודית, נחוצים ליציבותה של החברה הישראלית. 

לסיכום, השאלה האם מדיניות שמים פתוחים או מדיניות אינטגרטיבית עדיפה, מבטאת את המתח בין האסכולה הממסדית לאסכולה הליברלית שמקורה בארה"ב. לעניות דעתי, התשובה נמצאת כי שם באמצע: מדיניות כור ההיתוך, יצרה עיוותים רבים וגרמה לתופעות של אדישות ואנטגוניזם כלפי הממסד הפוליטי וכלפי התקשורת המשקפת אותו, מדיניות של שמים פתוחים הנובעת כתוצאה מלחצים מלמטה היא האנטי-תיזה לכך. 
האם עלינו להיות קשובים ללחצים אלו? כן, האם עלינו להיפתח לשינויים הטכנולוגיים? גם כאן התשובה חיובית, אולם, על מדינת ישראל ועל הממסד התקשורתי בה, לתת דעתם על האחריות בדבר תיעול תהליכים חברתיים לטובת הכלל. טובת הכלל מבטאת את יציבות המשטר הדמוקרטי וההמשכיות ההיסטורית של העם, יחד עם יצירת אתוס ישראלי, דמוקרטי ושוויוני, הממקם את הפרט במסגרות התייחסות אתניות או עדתיות ללא התנגשות עם המסגרת הרחבה יותר, של המדינה.



מה אנחנו עושים? דוברות, משרד יחסי ציבור, יועץ תקשורת, יעוץ תקשורתי, יחסי ציבור, יחצ"ן, יח"צ, ניהול משברים, אסטרטגיה תקשורתית, קמפיינים, ניהול קמפיינים, ייעוץ לעורכי דין, יעוץ לעורכי דין, יעוץ תקשורת לעורכי דין, יועץ תקשורת לעורכי דין, יועץ תקשורתי