להווה ידוע כי הכלי של תובענות יצוגיות נועד למלא את נפקדותה של הרגולציה. במידה מסוימת אף מקל על הצורך בחקיקה ובבירוקרטיה ממשלתית. 
אלא ששרת המשפטים מעוניינת לדכא את הכלי הזה באמצעות הטלת אגרות. בין היתר טענה בראיון לגלובס בנובמבר 2017 כי " : "יש מאות תובענות-סרק. מדי שנה מוגשות כ-1,300 תובענות ייצוגיות - שיא עולמי ביחס לגודל האוכלוסייה - ומהן אחוז אחד מסתיים בפסק דין... ב'שיטת מצליח' אולי יכניס עורך הדין כמה מאות אלפי שקלים לכיס על חשבון בית העסק שתבע".
אז הנה עוד סיבה להתנגד ליוזמת שרת המשפטים ולחשיבותו של מוסד התובענות הייצוגיות.
אמש מצאתי בעיתון מודעה גדולה המודיעה באותיות קידוש לבנה על פשרה בתביעה יצוגית (ת"צ 1715-02-15) שהוגשה כנגד קבוצת ידיעות בנוגע לתוכן שיווקי. מדובר בבשורה צרכנית גדולה שמסופקני אם תקראו אודותיה בכלי התקשורת.
התביעה הוגשה בטענה שהקורא ההדיוט לא יכול להבין בין כתבה עיתונאית לבין כתבה שיווקית. מגישי הבקשה לאשר את התביעה כתביעה יצוגית ביקשו מביה"מ להטיל על האתר לשלם פיצויים בסך עשרות מיליוני שקלים – "עשרות שקלים" עבור כל גולש שנכנס לאתר בשבע השנים שקדמו לפתיחת ההליך. כמו כן ביקשו מבית-המשפט להורות ל-ynet להפסיק לפרסם פרסום סמוי ולקבוע כי האתר הפר את חוק הגנת הצרכן.
המציאות היתה שהציבור קרא ידיעה וחשב שמדובר בידיעה עיתונאית אובייקטיבית הכפופה לכללי אתיקה וכיוב' כאשר בפועל מדובר בכתבה שהוזמנה ונכתבה על ידי גורם מסחרי או בעל אינטרס מסוים וכל זאת מבלי שניתן כל גילוי נאות. 

מדובר במצב כאוטי לכל הדעות שפוגע במעמד העיתונות, שמכרסם עוד יותר באמון הציבור ויש לו גם השלכות רבות על ארגונים חברתיים וכלכליים שאינם עתירי ממון. 
אלא שכפי שקורה ברבות מהעתירות, מישהו צריך להישבר. בד"כ יהיה זה התובע שהמשאבים שלו נחותים משל הנתבע ואם עוה"ד יקבל שכר ראוי עבור הפשרה, היא תחתם וכולם יצאו מרוצים.
איני יודע אם זה היה המקרה פה אבל יש פה פשרה בתביעה שהוגשה לפני 3 שנים במסגרתה מקבל העו"ד שכ"ט של 160 אלף שקלים. אז קבוצת ידיעות לא תשלם מיליונים כפיצוי, אבל נעשה שירות חשוב לאזרח.
על פי הפשרה, מעתה קבוצת ידיעות תבחין בין ידיעות עיתונאיות לתוכן שיווקי בצורות שונות ודי מינוריות להבנתי.
כמו למשל הוספת האות i בתחום שטח כותרת הידיעה וכן בגוף הידיעה עצמה יבוצע גילוי נאות באשר לזהות הגורם המממן כדלהלן: תחת כותרת הידיעה, לפני הכתבה גופה ובמידהת האפשר בסמוך לשם הכותב תופיע התיבה "בשיתוף עם ......". עוד יופיע שם הגורם אשר היתה לו נגיעה מימונית לידיעה. בנוסף יופיע אותו סמליל גרפי i אשר בנגיעה בו יופיע חלון הסבר שמסביר מי עומד מאחורי הכתבה.

הגשת התובענה היתה חשובה מאין כמוה והפשרה שהושגה חשובה ומשמעותית שכן לראשונה יש התייחסות לסוגית התוכן השיווקי. לצערי מועצת העיתונות, והממשלה לא הצליחו עדיין לטפל בסוגה ועד להסכם פשרה זה לא נקבעו שום כללי משחק בסוגית התוכן השיווקי.

לטעמי ראוי כי הסכם פשרה זה ישמש בסיס להקמתו של שולחן עגול שיקויים בו דיון בין מועצת העיתונות, איגוד חברות הפרסום ואיגוד יועצי התקשורת , נציגי משרדי התקשורת והמשפטים כדי לגבש כללים חדשים התואמים את מציאות זמננו בכל הנוגע לפרסום ולעיתונות.

אז מה הבעיה עם תוכן שיווקי
כאשר קורא/ צופה/ מאזין לא יודע לעשות את ההפרדה או חמור מכך מגלה שמה ששמע הוא בכלל אינטרסנטי הוא לא יאמין יותר. בנוסף מתקיים טשטוש בין מידע אמיתי ובעל ערך להטעיה. כשמדובר בתוכן שיווקי למערכת אין אחריות עליו. אולם הוא מפורסם בפלטפורמה עיתונאית.

מה זה משנה למשרד יחסי ציבור
האמת שלנו זה לא מאד משנה כי אם יש לנו לקוח שמעוניין להגיע מנקודה א' לנקודה ב' במהירות, ויש לו משאבים לכך אז תוכן שיווקי הוא לגיטימי ואנו עושים בו שימוש. 
למעשה קיימים מצבים שדווקא תוכן שיווקי ייעודי יכול להשיג את המטרה לא פחות מאשר יח"צ.
העניין הוא שגם תוכן שיווקי צריך להיעשות על ידי יועצי תקשורת וטועים עסקים כאשר מפקידים את זה בידי חברות העוסקות בקידום אתרים או בפרסום שכן אז הטקסט לא מספיק ממוקד מטרה, המסרים לא חדים והטקסט לא מהודק מספיק.

למה תוכן שיווקי פוגע בעסקים קטנים ובינוניים
משום שמרחב המחיה שהיה להם בכלי התקשורת הולך ומצטמצם. 
יש פחות ופחות מקום לתוכן עיתונאי כי כלי התקשורת מבינים שהכסף נמצא שם. אז לא צריך להעסיק עיתונאים או עורכים והם הופכים בעצם לחברת אחזקות נדל"ן שכן הם בפועל סוחרים ב"נדל"ן". אם בעבר בעל עסק שיש לו יכולת לספק מידע או שיש לו נושאים רלוונטיים המעניינים את כלל הציבור היה יכול למצוא במה בכלי תקשורת מגוונים- היום רובם דורשים ממנו כסף. בנוסף העסקים עתירי תקציבי הפרסום מפנים יותר ויותר תקציבים לתוכן שיווקי וכך מייקרים את המוצר, כך שעסק קטן ובינוני מתקשה לקבל במה בתקשורת החופשית ויקר לו מידי לפרסם תוכן שיווקי.
 

איך בדיוק תוכן שיווקי פוגע באמון הציבור בעיתונות
מאז המשבר הכלכלי של 2008 והתפתחות הרשתות החברתיות יש ירידה בצריכה של תקשורת לרבות עיתונות. ביזור המידע והיכולת שלנו לקבל מידע מגורמים מגוונים בין היתר בזכות הרשתות החברתיות החלישו את מונופול של התקשורת והממשלה על מידע והציבור תלוי פחות באותם גורמים מתווכים. יחד עם זאת, לתקשורת יש תפקיד חשוב במשטר דמוקרטי. ככל שמעמדה נחלש כך הדמוקרטיה נחלשת ואנו רואים סממנים לכך בכל העולם המערבי.
בהקשר זה, כאשר יש טשטוש גבולות בין עיתונות חופשית לבין תוכן שיווקי, הדבר פוגע באמון הציבור- ראה התובענה הייצוגית המדוברת.
 

להזכירכם. לאחרונה פרסמתי את הספר "יחסי ציבור-עשה זאת בעצמך" מי שירכוש אותו יגלה כיצד בכל זאת אפשר להתמודד בג'ונגל התקשורתי והעסקי בהצלחה.